<h1>הפרדס לרש"י הלכ' נדה</h1>
<h2>דף קיג:</h2>
וביום מלאת מ' לזכר ופ' לנקיבה [לערב] צריכה לפרוש מן בעלה ואסורה לשמש כל אותו הלילה. [ואפילו אינה רואה]. שכך שנינו היושבת על דם טוהר אסור[ה] לשמש. וכמה, אמר רבא עונה. מאי טעמא הואיל והוחזק מעיין פתוח. כלומר מפני שהורגלה עד עתה לשמש עם ראייתה חשו חכמים שמא תראה גם הלילה ולא תרגיש לפרוש, כשם שלא הרגישה עד עכשיו. והלילה דם ראייתה דם טמא היא.
